ישיבה והושבה
הורים רבים פונים
לפיזיותרפיה בגלל שהתינוק לא יושב
רובם מאוד חוששים
מלהושיב את התינוק
קיים מיתוס המדבר על
האיסור להושיב ילד שלא מתיישב עצמאית
האם מותר להושיב
תינוק לפני שמתיישב עצמאית?
במאמר הזה
נבין למה ישיבה חשובה להתפתחות. האם זה בסדר להושיב תינוק שעדין לא מתיישב? וממתי
ניתן להושיב תינוקות ולשם מה
פיזיותרפיה התפתחותית מסתכלת בראיה הוליסטית על הילד, כלומר על כל
תחומי ההתפתחות השונים שלו: קוגנטיבי, רגשי, שפתי, משחק, מוטוריקה גסה ועדינה. אנו
רוצים לאפשר לתינוק להשתתף בפעילויות המתאימות לגיל שלו, בחברה בו הוא נמצא.
היתרון בישיבה הוא גדול! הישיבה מאפשרת נקודת מבט שונה על העולם.
הישיבה משפרת אכילה בגלל הפיזיולוגיה והמיקום של הקנה והושט, וכן מאפשרת
יכולת להחזיק לבד כפית או אוכל.
הישיבה משפרת נשימה והפקה של קולות.
ובנוסף מאפשרת משחק ב 2 ידיים, כמו: להוציא ולהכניס מקופסה, להשחיל
טבעות, להקיש חפצים ולמחוא כפיים ועוד.
תינוקות עוברים לישיבה בגילאים שונים ומגוונים: יש תינוקות מהירים
שכבר בגיל 7 חודשים, ויש כאלה שלוקח להם קצת יותר זמן.
תינוקות עוברים לישיבה ממגוון תנוחות: משכיבה על הבטן, דרך הצד (תנוחת
"דוגמנית"), מעמידה על שש ולאחריה ישיבה על הצד, מעמידת ברכיים
(כשהתינוק עומד על ברכיו ונשען על ידיו על כרית או חפץ גבוה יחסית אחר) ויש כאלו
שקודם נעמדים מול רהיט ורק אח"כ יורדים מעמידה לישיבה (או נופלים לתנוחת
ישיבה).
כל המנעד הזה הוא בגדר הנורמה, למרות שמבחינה מוטורית, הוא מתרחש
בגילאים שונים.
האם נכון להושיב ילד שלוקח לו זמן להתיישב, או שקשה לו להתיישב?
תמיד טוב יותר שילד לומד בעצמו פעולה מסוימת. אם ילד לומד להתיישב הוא
גם לומד לצאת מישיבה ובעצם לבחור בזמן מסוים מה מתחשק לו לעשות. כלומר, עצמאות!
לרוב מצופה מתינוק בן 9 חודשים כבר להתיישב בכוחות עצמו. וכשזה לא
קורה כדי לתת לו אפשרות להשתתף בפעולות שבני גילו עושים ועל כן ניתן ואף רצוי
להושיבו.
ראשית יש להבהיר, שב"להושיב" הכוונה להושיבו עם תמיכה לה
הוא זקוק (כתלות במצב ההתפתחותי שלו), תוך עידוד פעולה כלשהי, כגון משחק או אכילה.
מצד אחד לא כדי שהילד יישב בצורה פאסיבית וינוח בתנוחה, אלא יהיה
פעילה בה ויתחזק.
מצד שני, אם התינוק יישב ויישען עם הידיים על הרצפה ולא יוכל לנתק יד
למשחק או לאוכל אין טעם להושבה.
על כן יש לתת תמיכות מסוימות, המתאימות לתינוק ולקושי שלו, על מנת
לאפשר פעילות עם הידיים. זה היתרון הגדול בישיבה (משחק עם 2 ידיים).
אין צורך לחשוש מפגיעה בגב, בעמוד השדרה, בהושבה עצמה מאחר ועדיין
קיימת גמישות רבה בגילאים האלה.
ככל שהפעוט גדול יותר או יציב
יותר – הוא זקוק לפחות תמיכה (בהתחשב כמובן במצבו הגופני).
ולשם כך רצוי להתייעץ עם פיזיותרפיסטית התפתחותית, לצורך בדיקה, הדרכה
והדגמה.
לסיכום:
במצבים מסוימים, ניתן להושיב תינוקות קטנים כדי לשפר את שליטת הראש והגו
שלהם.
אם הפעוט כבר אוכל מוצקים, תנוחת הישיבה תסייע לו לבליעה, ולאכילה עם
הידיים.
אם הפעוט כבר הגיע לגיל בו יכול לשחק עם שתי הידיים, אך הוא עדין לא
יושב, ניתן להושיבו עם תמיכה על מנת לאפשר לו את יכולות המשחק והתקשורת.
אם הפעוט מתפתח בקצב טוב, אין צורך בהכרח להושיבו. ניתן לתת לו להגיע
לכך בצורה עצמאית.
יש להתאים את התמיכה בתינוק בתנוחת הישיבה לתינוק הן מבחינת הגיל והן
מבחינת הקשיים שלו.
בכל מקרה של חשש, עיכוב או לשם הדרכה מסודרת להושבה נכונה יש לפנות
לפיזיותרפיסטית התפתחותית.
לייעוץ והדרכה נוספת בנושא, ניתן לפנות אלי.
לסרטון מסכם
להתייעצות, לאבחון ויצירת קשר >